גרושין

מזונות אישה

אישה זכאית למזונות אישה מבעלה עד מתן הגט. במקרים מסוימים עלולה האישה להפסיד את מזונותיה. מזונות אישה כוללים את כל צורכי האישה לרבות הוצאות אחזקת הבית, הוצאות שכר דירה משכנתא. חישוב שיעור המזונות נקבע על פי צרכי האישה, יכולתם הכלכלית של הצדדים, רכושם, הכנסותיהם, השתכרותם, פוטנציאל השתכרותם, רמת החיים לה הורגלה האישה. הכלל המנחה "עולה עימו ואינה יורדת". אישה שבמהלך חיי הנישואים לא עבדה ונשארה בבית לגדל את הילדים, תהא זכאית למזונות. ישנם מקרים בהם תישלל זכותה של האישה למזונות "אישה מורדת".

מזונות ילדים

שיעור מזונות ילדים שעל האב לשלם נקבע על ידי, צורכי הילדים, הכנסת האב, יכולתו הכלכלית פוטנציאל השתכרותו, יכולתה הכלכלית של האם, השתכרותה פוטנציאל השתכרותה. יש לשכלל את הכנסות המשפחה מול הצרכים לקביעת שיעור מזונות הילדים. בכל מקרה האב מחויב במזונותיהם של ילדיו אפילו אם אין הוא יכול לספק את צורכי מחייתו שלו. בחישוב מזונות ילדים הפסיקה מבחינה בין צרכים הכרחיים בהם חייב האב לשאת לבדו, לבין צרכים שהינם מדין צדקה בהם נושאים ההורים במשותף לפי גובה הכנסתם. קיימת חובה להבטיח מדורם של הקטינים ויש לחייב את האב בחלקו של הקטין במדור ובהוצאות המדור, על פי הפסיקה כאשר מדובר בילד אחד על האב לשאת 30% שכר דירה או עלות החזר המשכנתא. כאשר ישנם שני ילדים 40%. כאשר ישנם שלושה קטינים ומעלה בין 60% - 50%. שינוי נסיבות מהותי יכול להפחתת מזונות הילדים או להגדילם.

פירוק שיתוף בדירת מגורים

מכירת דירה קרוי הליך פירוק שיתוף מאחר שזכויות בני הזוג בדירת המגורים הופכות אותם למעשה לשותפים מבחינת חוק המקרקעין. כאשר אחד הצדדים מעוניין למכור את הדירה הוא רשאי לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה לפירוק שיתוף, ועל בית המשפט לענייני משפחה להיעתר לו עקרונית בשל חוק המקרקעין הקובע כי לכל שותף יש זכות לפרק את השותפות. העיקרון הקנייני הוכר כמעט כזכות יסוד והוא בדבר הזכות היסודית "בכל עת" לפרוק שיתוף. ישנם מצבים בהם פירוק השיתוף של הדירה יידחה: אחד מן המצבים הללו הוא "צו מדור ספציפי" מבית הדין הרבני, פירושו שלאישה יש זכות להמשיך ולהתגורר בדירת מגורי הצדדים.

חלוקת רכוש בעת גירושין

ברוב הליכי הגירושין המתנהלים בבתי המשפט ובבתי הדין סוגיית הרכוש הינה מסלעי המחלוקת המרכזיים. ישנן שתי ערכאות משפטיות להן הסמכות לדון בסוגיית הרכוש בעת פרידה של בין בני זוג נשואים במדינת ישראל: האחת, בית המשפט לענייני משפחה, והשנייה בית הדין הרבני. העיקרון שנקבע שכל רכוש מכל מן וסוג שהוא אשר נצבר במהלך חיי הנישואין שייך לשני הצדדים בחלקים שווים, בלא חשיבות על שם מי הוא רשום. על בני זוג שנישאו לפני 1.1.74 חלה חזקת השיתוף. על בני זוג שנישאו לאחר 1.1.74 חל חוק יחסי ממון והסדר איזון משאבים.

צו הגנה / הרחקה

לשם הגנה על בן זוג ניתן לקבל צו הגנה. עובדה זו גורמת לכך שפעמים רבות נעשה שימוש לא נאות בצו זה כדי להשיג הישגים במסגרת מאבק גירושין. מקרים המאפשרים הוצאת צו הגנה: אדם נקט אלימות פיזית מילולית נפשית או איומים כלפי בני משפחתו. התנהגותו מהווה סכנה פיזית ממשית למי מבני משפחתו ו/או נותנת בסיס להנחה כי הוא עלול לבצע עבירת מין בבני משפחתו. התנהגותו של אדם אינה מאפשרת לבן משפחתו לנהל חיים סבירים ותקינים. המגבלות עליהן יכול להחליט בית המשפט בעת מתן צו הגנה: איסור כניסה או התקרבות לדירה, איסור הטרדה, איסור נשיאת נשק, איסור לפעול בדרך המקשה על שימוש בנכס. תקופת הצו: צו הגנה ניתן לתקופה של עד שלושה חודשים, ניתן להאריך עד שנה בנסיבות מיוחדות.

צו למדור ספציפי

בפרקטיקה הנהוגה בבתי הדין הרבניים זכות המדור העומדת לאישה מקבלת ביטויה, לא פעם, בכך שמובטחת לאישה זכותה לדור בדירת הצדדים עצמה, זכות זו מובטחת לרוב באמצעות צו המכונה "צו למדור ספציפי או "צו למדור ייחודי". תביעה למזונות אישה כוללת בחובה אף עניני מדורה. הזכות למדור היא חלק מחובת ה"כסות" המוטלת על הבעל לספק לאשתו "ובאופן רחב יותר היא נופלת בגדר חיוב המזונות". על מנת לתבוע את מדורה של אישה לרבות מדור ספציפי, אין האישה נדרשת לכריכת עניני הרכוש בתביעתה ודי לה כי תפנה לבית הדין הרבני בתביעה למזונותיה לפיכך מבחני הכריכה וכנותה אינם רלבנטיים כלל לנדון. מבחנים אלו נוהגים על פי הפסיקה אך ורק בכל הקשור לכריכתם של עניינים שונים בתביעת גירושין אותה מגיש צד לבית הדין הרבני.

תשלום כתובה

ישנם מקרים רבים בהם חתנים צעירים אינם מודעים למשמעות החובה המוטלת עליהם מכח שטר הכתובה והם אינם מבינים את משמעות ההתחייבות אותה נטלו באם יתמלאו תנאים מסוימים. כתובה היא מסמך משפטי לכל דבר ועניין. יש להיות מודעים לכך בקביעת גובה הסכום בו מתחייבים על מנת שיהיה תואם את יכולות הצדדים. מטרת התחייבות הכתובה להגן על זכויות האישה על מנת שהבעל לא יוכל לגרש אותה ללא סיבה מספקת. כתובתה של אישה ניתנת לה כאמור רק כשבעלה מבקש לגרש אותה ללא סיבה. במקרה בו הבעל מגיש תביעת גירושין ללא סיבה יכולה האישה לדרוש את כתובתה.

שלום בית

שלום בית הוא התהליך אותו יעברו בני הזוג על מנת לנסות ולשקם את נישואיהם בכדי להימנע מן הפרידה הסופית. לעיתים בית דין רבני ידרוש מבני הזוג לבצע ניסיון להשיג שלום בית לפני שהוא יאשר את פרידתם. על מנת להגדיל את סיכויי הליך הפיוס, חותמים זוגות רבים על הסכם שלום בית שמקבל תוקף פסק דין. גם ללא הסכמה של הצדדים יכול בית הדין הרבני לקבוע כי על הצדדים לבצע ניסיון להשגת שלום בית.

דמי שימוש ראויים

תביעה לדמי שימוש ראויים בגין שימוש אחד מבני הזוג בחלקו בנכס, יכולה להיות מוגשת הן על ידי הבעל והן על ידי האישה – ובכל אחד מהמקרים תתקבל תוצאה שונה, שכן בנושא זה קיים חוסר שוויון בין מצבו של בעל למצבה של אישה. סעיף 40א לחוק המקרקעין קובע כי טרם מתן צו לפירוק שיתוף בדירת מגורים, על בית המשפט להבטיח את מדור האישה והקטינים. סעיף 33 לחוק המקרקעין קובע כי שותף אשר השתמש במקרקעין משותפים חייב לשותפיו, בהתאם לחלקם היחסים במקרקעין, שכר ראוי בעד השימוש. מאיחוד שני הסעיפים הללו, ניתן לסבור שעל בן הזוג שנותר בדירת המגורים המשותפת לשלם מחצית משכר הדירה (לפי שווי הדירה לו הייתה מוצעת להשכרה) לבן הזוג שעזב, אך לא כך הדבר. מכיוון שמדובר בדיני משפחה ולא בשותפים עסקיים, הרי שלמכלול השיקולים מצטרפים שיקולים נוספים, כמו למשל הלכות הדין העברי החל על הצדדים במידה והללו יהודים. בדין העברי חב גבר לאשתו חובת מזונות, כל עוד השניים נשואים, וחובה זו כוללת בתוכה את נושא המדור, היינו הגבר חייב לספק לאשתו קורת גג. דין תורה אינו מחיל את אותה החובה על אישה כלפי בעלה, ומכאן נוצר חוסר השוויון הקיים.
לפיכך, במצב שבו גבר עוזב את דירת המגורים המשותפת, בעוד אישתו נותרת לגור בה – סיכוייו של גבר לקבל דמי שימוש ראויים מאישתו נמוכים למדי. לעומת זאת, כאשר האישה היא זו שעוזבת את הדירה, סיכויי האישה לקבל דמי שימוש ראויים, העולים לכדי מחצית מדמי השכירות, גבוהים מאד.
בית המשפט העליון פירש את סעיף 33 שהוזכר לעיל באומרו כי רק כאשר השותף האחד השתמש במקרקעין באופן בלעדי ובאופן המונע מיתר השותפים לעשות כן יהא חייב בתשלום דמי שימוש ראויים. במידה ולא מנע משותפיו להשתמש –אין השותף חייב בתשלום כלשהו ליתר השותפים.


עפ"י ההלכה, נבחנה בעבר שאלת האשם ובתי המשפט היו בודקים האם היה בהתנהגות מי מבני הזוג כדי להצדיק את עזיבת בן הזוג השני, ורק אם נמצאה עילה מוצדקת לעזיבת הבית היו פוסקים דמי שכירות ראויים.

אולם, לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו,הפכה שאלת ה"אשם" פחות רלבנטית וכעת די בקיומו של סכסוך בין בני זוג שאינו מאפשר חיים תחת קורת גג אחת כדי להכיר בזכותו של שותף להפריד את המגורים והתנגדותו של השותף האחר תחייבו בדמי ראויים.